נגישות

keyboard_navניווט בעזרת מקלדת


black_white

גווני שחור - לבן

color_reverse

צבעוניות הפוכה

readable_content

גופן קריא


font_big

גופן ענק

font_normal

גופן גדול

font_small

גופן רגיל (דיפולט)


סמן לבן גדול

סמן שחור גדול

הדגשת כותרות


reset_accessabilityביטול הנגישות


לקויות - אוטיזם בגלל קנדידה?

חזרה לארכיון כתבות

פטריית הקנדידה

קנדידה אלביקנס הינה פטריית שמר שנמצאת כמעט בכל בני האדם. 
היא חיה בקרומים הריריים הכהים והלחים המרפדים את הפה, הוגינה ומערכת העיכול. 
בדרך כלל היא קיימת רק במושבות קטנות, שצמיחה מהירה מדי שלהן נמנעת על ידי מערכת החיסון של הפונדקאי האנושי, ועל ידי תחרות ממיקרואורגניזמים אחרים שנמצאים בתוך הקרומים הריריים של הגוף ועליהם. 

מתוך: www.autism.com 

כשקורה משהו שמערער את האיזון הטבעי העדין, הקנדידה יכולה לצמוח במהירות ובתוקפנות, כשהיא גורמת לתסמינים לא נעימים רבים לפונדקאי. 
חלק מהתסמינים ידועים ומוכרים לרבים. זיהומי שמרים וגינליים, הנגרמים בעיקר על ידי קנדידה, הם הדוגמה השכיחה ביותר. 
פטרת הפה והגרון, זיהום השמרים הלבן בפה ובלשון השכיח בגיל הרך, הוא דוגמה מוכרת אחרת של צמיחת יתר של קנדידה.

בשנים האחרונות התחילו מעט רופאים לנסות ולשכנע את חבריהם ואת הציבור שלקנדידה עשויות להיות תוצאות הרבה יותר לבריאותם של בני אדם מאשר דלקת נרתיקית ופטרת פה וגרון. 
הם מצטטים מחקרים יפניים המראים כי קנדידה יכולה לייצר רעלים הגורמים לשיבוש קשה בטווח הארוך של המערכת החיסונית, ועשויים לתקוף גם את המוח. 
במקרים קיצוניים, לטענתם, הפרעות קשות, החסינות לחלוטין בפני טיפול קונבנציונאלי, יכולות להיגרם מפטרת קנדידה. 
בכלל זה דיכאון, סכיזופרניה, ובחלק מהמקרים אוטיזם.

מוקדם מדי להגיע למסקנה סופית, אבל אם להתבסס על המידע שנאסף עד היום, נראה לי סביר מאוד שחלק קטן, אך משמעותי, מהילדים שאובחנו כאוטיסטים הינם למעשה קורבנות של זיהום קנדידה קשה. 
כמו כן אני מאמין שאם היו מטפלים בהצלחה בזיהום הקנדידה בחלק מהמקרים – מה שקל לומר וקשה לעשות – תסמיני האוטיזם היו מגלים שיפור משמעותי.
במקרה טיפוסי מסוג זה, בגיל הרך הילד נראה נורמלי ודי בריא ב-18 עד 24 החודשים הראשונים. 
הדיבור התחיל, והילד מגלה רמות עניין רגילות במשפחתו וסביבתו. 
מופיעה סדרה של זיהומי אוזן, שמטופלת באופן שגרתי באנטיביוטיקה. 
כעבור זמן קצר, מתחילים להופיע שינויים מבשרים רעות. 
התפתחות הדיבור נעצרת, ואז נסוגה, בדרך כלל עד כדי אלמות. 
תוך כמה שבועות או חודשים, הילד מפסיק להגיב ומאבד עניין בהוריו ובסביבתו. 
ההורים המודאגים לוקחים את הילד אל מומחים שונים, ולבסוף מגיעים לאבחון של "התחלה מאוחרת של אוטיזם". 
הסיפור הזה מוכר. כולנו מכירים מקרים שכאלה.

ב-1981, זה קרה ל-Duffy Mayo, אז בנם בן השלוש וחצי של Gianna ו-Gus Mayo מסן פרנסיסקו.
Duffy היה ילד נבון ופעיל, ולמד לדבר גם אנגלית וגם איטלקית לפני שהתחילה הרגרסיה. 
לאחר ששני מומחים אבחנו אוטיזם, התמזל מזלם של בני המשפחה והם לקחו את Duffy למומחה לאלרגיות Alan Levin בחיפושם אחרי עזרה.
Levin גילה כי המערכת החיסונית של Duffy הייתה לקויה ביותר.  במיוחד הייתה מעניינת העובדה ש-Duffy קיבל מספר טיפולים באנטיביוטיקה, שנועדו להשתלט על זיהומי האוזן שלו. 
Levin ידע שאנטיביוטיקה כזאת בדרך כלל הורגת מיקרואורגניזמים שמתחרים עם קנדידה בגוף האדם, ובכך מאפשרים לקנדידה לגדול בסדרי גודל מדהימים.
Levin, שהיה מודע לראיות המצטברות שלפיהן הקנדידה עשויה להיות יותר מזיקה מכפי שמקובל להאמין, ניסה Nystatin, תרופה אנטי-פטרייתית שרעילה לקנדידה אך לא לבני אדם. 
בהתחלה מצבו של Duffy הידרדר (תגובה שכיחה, הנגרמת על ידי הרעלים שמשחררים תאי הקנדידה המתים). 
לאחר מכן הוא התחיל להשתפר. כיוון ש-Duffy היה רגיש לעובש, המשפחה עברה לפנים הארץ, אל אקלים יבש יותר. 
כיוון שהקנדידה משגשגת במאכלים מסוימים (במיוחד סוכרים ופחמימות מזוקקות) היה צורך בשינויים רציניים בתזונה של Duffy. 
כיום, Duffy השתפר מאוד והינו ילד פעיל בן עשר וחצי, עם סימנים מועטים שנשארו מהאוטיזם. אולם המערכת החיסונית שלו עדיין לקויה, והוא עדיין זקוק לטיפול.

רוב הרופאים סקפטיים

כשה-Los Angeles Times פרסם בסינדיקציה מאמר ארוך  על Duffy ב-1983, המשפחה וה-Institute for Child Behavior Research, שהוזכר בכתבה, התחילו לקבל מכתבים וטלפונים מהורים לילדים אוטיסטים מרחבי הארץ. 
נראה כי יש הרבה ילדים אוטיסטים שבעיותיהם התחילו זמן קצר לאחר טיפול ארוך באנטיביוטיקה, או שלאימותיהם היה זיהום שמרים כרוני שהועבר אל הילדים. 
כמה מאלה עשויים להיות בעצם תוצאה של פטרת קנדידה? איש לא יודע.

William G. Crook, מומחה לאלרגיות ילדים מ-Knoxville, טנסי, הזכיר כמה מקרים דומים בספרו The Yeast Connection ובהרצאותיו. 
Cecil Bradley (אחד מרופאיו של Duffy Mayo) סיפר לי לאחרונה שהוא ראה שמונה ילדים "אוטיסטים" שהגיבו היטב לטיפול של תרופות ותזונה  נגד קנדידה.

ICBR אוספים מידע על הקשר האפשרי בין אוטיזם וקנדידה מאז 1966, כאשר עוזר המחקר הראשון שלנו, Dale Meyer, הבחין שפטרת הפה והגרון הוזכרה בתכיפות בלתי רגילה במכתבים ובמשאלים שנשלחו אלינו מההורים. 
אני די משוכנע שישנו קשר ושאולי 5% עד 10% מהילדים האוטיסטים – אלה שקיבלו מנות רבות של אנטיביוטיקה, או נולדו עם פטרת הפה והגרון, או לקו בדלקת הגרון זמן קצר לאחר הלידה – ישפרו את מצבם אם יקבלו טיפול הולם נגד קנדידה. אולם אין הסכמה בקרב הרופאים על החיבור בין קנדידה ואוטיזם.

אפילו אם התמזל להורים מזלם והם מצאו רופא מיודע, הקרב עוד רחוק מניצחון. יש 30 או 40 סוגים של קנדידה, וחלקם מאוד עמידים בפני טיפול. 
Nystatin, אולי תרופת המרשם הבטוחה ביותר בשוק, תפעל על סוגי הקנדידה החלשים ביותר. (Ketoconosal Nizerol) היא תרופה חזקה יותר, אך בעלת סיכוי הרבה יותר גבוה לתוצאות לוואי שליליות. 
מאמינים כי גם תזונה חשובה לפחות כמו תרופות בטיפול בקנדידה. 
ישנם גם חומרים ללא מרשם שמאמינים שיש להם השפעות נגד קנדידה, כגון אסידופילוס, חומצה קפרילית, וחומרים זמינים אחרים, שחלקם משמשים לטיפול בקנדידה כבר מאות שנים. 
גל הגישות האלה נוסו ברמות שונות של הצלחה. 

למרות שלמדנו לא מעט אודות הקשר האפשרי בין אוטיזם וקנדידה בשנים האחרונות, עוד יש הרבה מאוד שאיננו יודעים.