נגישות

keyboard_navניווט בעזרת מקלדת


black_white

גווני שחור - לבן

color_reverse

צבעוניות הפוכה

readable_content

גופן קריא


font_big

גופן ענק

font_normal

גופן גדול

font_small

גופן רגיל (דיפולט)


סמן לבן גדול

סמן שחור גדול

הדגשת כותרות


reset_accessabilityביטול הנגישות


הניחו לחינוך לנפשו

חזרה לארכיון כתבות

כל תקופה ובמיוחד בתקופות שקשה לנו כאשר אנו מרגישים שאובדת לנו הדרך, כאשר אנו עדים למעשים איומים ולא אנושיים, וכאשר הכל נראה לנו כעומד להתפרק – יש לנו את החינוך כמוצא. 
אנו שולפים את החינוך משרוולנו כמעשה הקוסם, בתור שק חבטות או כמושיע מציון (כמובן שאין זו המצאה מקומית בלבד). 
אנחנו אומרים לעצמנו, ובינינו לבין עצמנו, כי אם נשקיע בחינוך, אם נחנך את הדור הצעיר כראוי, ואם יהיו לנו מורים טובים יותר זה ישנה את המצב לטובתנו וזה... יעשה אותנו מאושרים.

כך כשאנו מגלים פערים חברתיים וכלכליים גדולים המאיימים על קיומנו אנחנו נגשר עליהם – בעזרת החינוך.
אנחנו ננייד את החלשים לכיוונם של החזקים (ולא נשכח את החזקים כמובן) – בעזרת החינוך. 
כשאנו נתקלים בבעיות אתיות ומוסריות של חיילינו אנחנו נלמד אותם ערכים ומוסר ואתיקה – בעזרת החינוך. 

אם נחפוץ להיות מעצמה טכנולוגית אנחנו נהפוך את ילדינו ואת הנוער שלנו למדענים ולממציאים – בעזרת החינוך. 
אם יחסרו לנו אינטלקטואלים ואנשי רוח בחברתנו אנו נלמד את ילדינו נכסי תרבות – בעזרת החינוך. 
כדי למנוע אלימות ברחובותינו וכלפי הגר והזר אין עלינו אלא להטיף  לילדינו בדבר סובלנות הכרה ואי-אלימות שוב – בעזרת החינוך. 

החינוך תמיד בא לעזרנו, באמצעותו אנו יכולים להיגאל מצרותינו ומקשיינו. 
באמצעותו אנו נהפוך את ילדינו למה שאנו רוצים שהם יהיו ובעזרתם נהיה מה שאנו רוצים וחולמים להיות.
לכאורה זה מאוד פשוט. הנוסחה היא שאם נציב את המטרות הנכונות ונשקיע את התשומות הנכונות וכמובן אם נשתמש במורים הנכונים, אזי אנחנו נצליח לחנך את ילדינו כראוי אל המטרות הללו, וגם באופן מהנה ונעים לכולנו. 
כך סוברים אנשי החינוך וכך סוברים העוסקים בחינוך, כך גם סוברים ההורים. כך סברו כולם שנים, עשרות שנים מאה שנה ויותר. 
אלא שהמציאות טופחת על פנינו בכל פעם מחדש, בכל פעם שאנו מנסים לשנות ולהמציא שיטת חינוך חדשה, לא רק על פנינו, גם על פניהם של כל מי שעושה חינוך בעולם. 
אנחנו נוקטים בשיטות ובמעשים חינוכיים שונים ומגוונים, אנו מגדילים ומקטינים את התקציבים. 
והתוצאות כמו תמיד חומקות מבין אצבעותינו, לטוב ולרע, איננו מצליחים לעשות את מה שאנחנו בטוחים שאפשר. 
איננו מצליחים לצפות את התוצאות של מעשינו. ובכל זאת אנו מתעקשים לחפש את ישועתנו – בחינוך.

הגיע הזמן שנפסיק להעמיד את החינוך כמי שיובילנו אל מטרותינו. 
עלינו להפסיק לפנות אליו כשצר לנו או כמי שיגשים את חלומותינו. הגיע הזמן להניח לחינוך לנפשו. 
כיוון שאיננו יכולים לחנך את ילדינו למה שאיננו. 
אין זה מועיל לנו להטיל את האחריות למעשינו ולקשיים שאנו יוצרים במו ידינו על החינוך (אף לא על המורים שבינינו). 
אל לנו להוביל את בנינו ובנותינו בדרך של חינוך 'ראוי' אל מחוזות השיגעון שאנו מכינים עבורם יום אחר יום שנה אחר שנה. 
אנחנו צריכים להכיר בכך שבתי הספר שאנו בונים, על צורותיהם ודרכיהם השונות, והמשאבים שאנו מעתירים על מערכות החינוך השונות אינם מחנכים. 
הם במקרה הטוב יוצרים מקומות של פעילות ומפגשים לילדינו.

מותר לנו לוותר. 
לוותר על מטרות החינוך הנשגבות ולהתרכז במטרות צנועות יותר עבור תלמידינו. 
מטרות יומיומיות של מפגשים, הבה נאפשר לילדינו להיפגש עם המציאות שלנו סביבם או עם מציאות כזו או אחרת של בית הספר בשכונתם בעזרתם של המורים ושל המחנכים באשר הם (גם הם חלק מהמציאות שלנו). 
הבה נשקיע את כל מרצנו בהבאת הילדים (גם ככה מתוך חובה) לאותן זירות רבות ומגוונות שמזמנת להם המציאות שלנו עם חבריהם עם הבוגרים שבינינו עם הידע העשיר עם רגשותיהם ועם דמיונותיהם. 
מותר לנו להסתפק בכך שנוביל אותם לשם (והרי פדגוגיה היא הובלה). 
הבה נסתפק בלפנות את המעורבים במעשה מבעיות הקיום והמחייה שלהם – וניתן לחינוך להתרחש בדרך של מפגשים אלו ולא בדרכו למטרות שלנו.

אנחנו שכולנו אנשי חינוך וחברה באשר אנחנו בני-אדם נביט בהם ונלמד. 
נלמד עליהם ונלמד על עצמנו, כך נבין טוב יותר את עולמנו ונדע איפה שגינו והיכן צדקנו. 
נלמד ונראה – ונעשה או נשתוק.

עפר זהבי

יעניין אתכם : קשיים רגשיים אצל ילדים | יעניין אתכם : בתי ספר ללקויי למידה