תסמונת אספרגר הינה הפרעה נוירו-ביולוגית התפתחותית ממשפחת ההפרעות ההתפתחותיות נרחבות ההיקף המכונות PDD-Pervasive Developmental Disorder ונכללת בספקטרום האוטיסטי.
המאפיינים של תסמונת אספרגר
מאפיינים: התסמונת מתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית, כלומר קשיים בהבעת רגשותיהם או הבנת רגשות של אחרים.
בעלי התסמונת מתקשים להבין תקשורת לא-מילולית וליצור קשר עין או הבעות פנים.
בעלי התסמונת עלולים לטעות בפירוש סיטואציות חברתיות מקובלות; ונתקלים בקושי להסתגל למצבים חדשים ולשינויים.
לרוב האינטליגנציה תקינה, ובמקרים מסוימים אף גבוהה מהממוצע.
היכולת המילולית אינה פגועה, ולעיתים טובה מהממוצע, אך חסרה היכולת לפרש רמזים, קודים, דקויות לשוניות, משמעויות נלוות והפשטה.
כך, למשל, עשוי אדם עם תסמונת אספרגר לפתור משוואות מתמטיות מורכבות בעל פה, אך לא להבין בדיחות פשוטות. כמו כן, קיימת נטייה להתעניין ולהשקיע בתחום עניין מסוים, גם אם צר ויוצא דופן, ולהגיע בו לעומק ומומחיות.
אנשים עם תסמונת אספרגר יפגינו קושי להסתגל לשינויים בסביבה, ויצמדו להתנהגות נוקשה וחזרתיות. סרבול מוטורי ותנועות גוף מגושמות אף הם מאפיינים שכיחים.
שכיחות ההפרעה:
נאמדת בכ-36 ל- 10,000, כשהיחס הוא 10 בנים לבת אחת. ההפרעה מולדת, אך מאובחנת בד"כ בסביבות גיל 3.
הקושי הרב הכרוך בקיום אינטראקציה עם הזולת ובהתמודדות עם שינויים לא צפויים בשגרה המוכרת, הופכת את האדם עם תסמונת אספרגר לפגיע לגורמי מתח רבים.
מגעים חברתיים עלולים לייצר מצוקה וחרדה, שעלולה להתבטא בהתקפי זעם, או במקרים אחרים בדיכאון.
יעניין אתכם : בריאות הנפש אצל ילדים